פסק-דין בתיק עת"א 12580-02-12

1.            זוהי עתירת אסיר נגד החלטת ועדת השחרורים אשר דחתה את בקשתו לשחרור על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו.

2.            האסיר יליד 1992 (בן 19 שנים) נושא מאסר ראשון בן 21 חודשים בגין עבירות שביצע במסגרת שני תיקים שונים; האחד, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - בגינו נידון ל- 15 חודשי מאסר, והשני עבירות אלימות - בגינן נידון ל- 6 חודשי מאסר. תחילת ריצוי העונש ביום 15.02.11; מועד 2/3 חל ביום 14.01.12 ותאריך שחרור מלא יחול ביום 18.09.12.

3.            לאחר שנשא שני שלישים מתקופת מאסרו, הובא עניינו של העותר לדיון בפני ועדת השחרורים, אשר החליטה ביום 30.01.12 לדחות את בקשתו, כי העותר אינו ראוי לשחרור מוקדם וכי שחרורו יסכן את שלום הציבור.

החלטת הועדה

4.             ועדת השחרורים נמנעה מלהורות על שחרורו המוקדם של העותר, בעיקר עקב כך שהעותר לא סיים תוכנית טיפולית ולא חל לגביו כל שינוי משמעותי שיש בו כדי להפחית את מסוכנותו, כעולה מקווי אישיותו, עברו הפלילי ונסיבות העבירות שביצע; לא זאת בלבד אלא, שהוגש לועדה מידע מודיעיני, ממנו עלה כי העותר היה מעורב לא אחת באירועים שליליים. עקב מידע זה סברה הועדה, כי העותר טרם הפנים את חומרת התנהגותו השלילית הנובעת מעבירותיו; כן ציינה הועדה, כי העותר לא יצא לחופשות ועל כן לא ניתן לקבוע את רמת מסוכנותו.

5.             הועדה נתנה דעתה להתרשמותם של גורמי הטיפול בכלא, אשר סברו כי העותר זקוק לטיפול המשכי ומעמיק יותר, וכי הוצע לו להשתלב בטיפול במסגרת פרויקט מאסר ראשון והוא סירב כדי לא לדחות את מועד הדיון בשחרור המוקדם. כן ציינה הועדה כי העותר אמנם השתלב בקבוצה טיפולית, אולם הופסקה השתתפותו עקב עבירה משמעתית בגינה נדון לשהייה בצינוק. 

6.            הועדה לא התעלמה בהחלטתה מהטענות השונות שנטענו ע"י הסנגור, ובין היתר התייחסה  לתוכנית שיקום פרטית, אשר לגביה קבעה כי היא מקנה לעותר חופש פעולה כמעט מוחלט ללא פיקוח יעיל. ביחס לטענת הסנגור בנוגע למשפחתו הנורמטיבית התומכת של העותר, סברה הועדה כי אין בעובדה זו כדי לאיין את מסוכנתו של העותר לאור העובדה כי משפחתו לא הצליחה למנוע את התנהגותו העבריינית טרם כניסתו לכלא. ביחס לטענה בנוגע לסולחה שנעשתה עם קורבן החטיפה, קבעה הועדה כי יש בה אמנם להפחית את הסיכון ביחס לאותו אדם, אבל לא את הסיכון הכללי אשר נשקף מהאסיר כעולה מעברו הפלילי וקווי אישיותו.

7.      הועדה נתנה דעתה לגילו הצעיר של העותר, אשר לאורו המליצה שיעבור הליך טיפולי מעמיק בתוך הכלא טרם שחרורו וחזרתו לחיים נורמטיביים.

העתירה

8.       לטענת העותר, החלטת ועדת השחרורים אינה מאזנת כראוי בין השיקולים הרלוונטיים ולוקה בחוסר סבירות קיצוני, עת נתנה משקל יתר לחומרת העבירות שביצע העותר בהיותו קטין כבן 16 שנים. לטענת העותר הועדה התעלמה מכך כי עובר למתן גזר הדין שהה העותר בחלופת מעצר במעון טיפולי נעול במשך למעלה משלושה חודשים. לאור זאת טוען העותר, כי אין לייחס משקל יתר לעברו. העותר טוען כי הועדה התעלמה מכך, שהוא הביע חרטה והפנים את חומרת העבירות.

9.      העותר טוען, כי הועדה ייחסה משקל יתר לעמדת העותר עובר למתן גזר הדין בתיק הראשון באשר לטיפול המשכי במסגרת חוץ ביתית ולהימנעות שירות המבחן למתן המלצה טיפולית בעניינו. כן מוסיף העותר וטוען, כי הועדה לא נתנה כל משקל לכך שהוא לקח חלק פעיל בקבוצה המיועדת לאסירים שביצעו עבירות תעבורה, ולא שקלה כלל היותו באגף משתלבים ועובד במטבח ללא בעיות משמעת.

10      לטענת העותר, הועדה ייחסה משקל יתר לכך שגורמי הטיפול בכלא התרשמו כי העותר זקוק לטיפול המשכי מעמיק, כאשר העותר דאג לעצמו למסגרת שיקומית פרטית.

11.     עוד טוען העותר, כי הועדה לא שקלה כלל את העובדה כי קורבן העבירה אינו מתנגד לשחרורו המוקדם.

12.     לעניין המידע החסוי שהוגשו לועדה, טוען העותר, כי מדובר בזוטי דברים שאין בהם כדי ללמד על חוסר הפנמה של חומרת העבירות. כן טוען העותר כי לא נלקחו בחשבון נסיבותיו האישיות, לרבות גילו, משפחתו והשכלתו.

עמדת המשיבה   

13.     המשיבה תומכת בעמדת הועדה וסבורה, כי החלטת הועדה הינה החלטה ראויה, המאזנת נכונה בין כל השיקולים ובודאי שאיננה חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. בתגובתה לעתירה היא מציינת כי לדברי גורמי הטיפול, העותר שולב בקבוצה לעברייני תנועה, אולם, השתתפותו הופסקה לאחר שנכלא בצינוק עקב עבירת משמעת. עוד מציינת המשיבה, כי הוצע לעותר המשך טיפול, אך הוא סירב לכך בשל רצונו להשתחרר בשחרור מוקדם.

14.     ביחס למידע החסוי, ציינה המשיבה, כי לחובת העותר נצברו ידיעות בדבר מעורבות בפלילים והתנהגות שלילית.

15.     בנוגע לטענת העותר אודות התעלמות הועדה מהבעת החרטה שהביע, טוענת המשיבה כי לאור נתוניו של העותר והידיעות המודיעיניות העותר עודנו מסוכן לציבור.

דיון והכרעה